 הסיפור על הרב של חלם - האם היה לו ראש?
הספק בדבר ראשו של הרב התעורר כבר לאחר שנעלם הרב.
היה בחלם רב מופלג בתורה ובחכמה כראוי לעיר גדולה, אלא עד היום הזה אין איש יודע האם היה ראש לרב הזה?
הספק בדבר ראשו של הרב התעורר כבר לאחר שנעלם הרב. יצאו כל בני העיר לחפשו. בקשו ומצאו - איש ללא ראש. לא ידעו החלמאים אם אכן הוא רבם ושאלו עצמם האם היה לרבם ראש או לא?
הלכו ושאלו את השמש, שהיה משמש את הרב כל יום, אמר: אינני יודע, הוא עליו השלום, היה עטוף תמיד בטלית ומעולם לא ראיתי מעברה.
הלכו ושאלו את הבלן, (מי מכם יודע מה זה?) שהיה משמש את הרב כל יום שבת במרחץ. ענה להם: לא יודע - הוא עליו השלום היה תופס תמיד מקום בדרגש העליון והיייתי רואה רק את רגליו.
הלכו החלמאים אל הרבנית ושאלו. אמרה הרבנית: אני יודעת שהיה לו חוטם (אף). שכן כל ערב שבת ויום טוב היה מכין לו טבק להריח. אבל אם היה לו ראש איני יודעת.
וכך לא הוברר לחמלאים עד עצם היום הזה האם היה לרבם ראש או לא, והאם האדם ללא ראש היה רבם?
ועל זה נאמר - האם יש פה אמרה מסתתרת על מנהיג או מדינה?
| חכמי חלם: עוד על חלם |
מיהם חכמי חלם - המשך - חכמי חלם או חלמאים הוא כיום כינוי לבריות שמעשיהן טיפשיים ואבסורדיים. חלם היא עיר בפולין שיהודים ישבו בה מאות בשנים, אולם עיקר פרסומה בא לה מחכמיה שהיו נוהגים לעשות מעשים נפסדים שאין בהם תכלית, ועליהם היו מתגאים כאילו היוו תרומה של ממש.
דוגמאות :
אחד מחכמי חלם, שהיה בא בימים, שמע כי ישנו תוכי היכול להגיע לגיל מאה שנה, ועל מנת להיווכח אם אמנם נכון הדבר, הלך וקנה גוזל של תוכי שכזה.
חלמאי ששב הביתה ואומר לאשתו שראשו כואב, כי ישב ברכבת נגד כיוון הנסיעה. שאלה אשתו מדוע לא ביקש להחליף מקום עם זה שישב מולו. השיב לה בעלה, עם מגבת קרה על מצחו, שרצה לבקש, אך לא היה ממי, כי המושב ממולו היה ריק.
כיום נהוג להשתמש במושג מעשה חלם כביטוי לבזבוז כספי ציבור על ידי הרשויות, כאשר הוא נעשה בניגוד לכל היגיון, כמו סלילת כביש ארוך לשום מקום, בניית גשר גדול מעל שדה ריק שאף אחד לא עובר בו וכדומה.
לא ידוע מדוע דווקא חלם נבחרה לייצג "עיר של טיפשים". בפולנית "חולם" משמעותו טיפש ויתכן שזו הסיבה. קיימות "ערי טיפשים" בכמה תרבויות:
* באירלנד מדובר באנשי העיר גוטהם.
* בגרמניה מדובר באנשי העיר שילדה.
* אצל הערבים מדובר באנשי העיר חממה.
* בתימן מדובר באנשי העיר חאדם.
* ביוון העתיקה היה מדובר באנשי העיר אבדירה.
אחד מסיפורי חלם הידועים שמשותפים לתרבויות אחרות:
באחד הימים נתברר לתושבי חלם כי העיר מלאה בתושבים ורחובותיה צפופים. על כן כינסו את מועצת העיר שהחליטה להקים רובע מגורים חדש, אלא שהר גדול, שניצב בקצה העיר, מנע את ביצוע ההחלטה. לפיכך נתכנסו שוב והחליטו כי יש להזיז את ההר ממקומו. יצאו כל תושבי חלם מבתיהם וניגשו יחדיו להזיז את ההר כי גדול היה. במשך מחצית היום דחפו בידיהם את ההר עד שהחלו בגדיהם להידבק לעורם בשל המאמץ הרב. על כן פשטו את מעיליהם מעל גופם. בינתיים עברו מאחוריהם כמה גנבים זריזים, נטלו את מעיליהם ונמלטו מהמקום. כשהגיעה שעת ערב, התעייפו התושבים וביקשו לנוח ולאכול. משהביטו לאחור ראו כי המעילים שהושארו שם אינם נראים עוד באופק. על כן צהלו ושמחו כי הצליחו להזיז את ההר מרחק רב ביום אחד.
הנעליים של המלך של חלם
בחורף היה קר בחלם והמון בוץ ברחובות. כולם לבשו מעיל כבד, כובע, ובוססו בבוץ. גם המלך.
ואף אחד שפגש אותו ברחוב לא זיהה אותו ולא נתן לו כבוד.
ישבו חכמי חלם שבעה ימים ושבעה לילות והחליטו לקנות למלך נעלי זהב. יראו אנשים איש עם מעיל כבד, כובע ונעלי זהב ויתנו לו כבוד.
נעל המלך את נעלי הזהב, ויצא לרחוב. הנעליים התכסו בבוץ, ואיש לו נתן לו כבוד.
ישבו חכמי חלם שבעה ימים ושבעה לילות, והחליטו לתת למלך ערדליים, שיכסו את נעלי הזהב ויגנו עליהם מהבוץ.
נעל המלך את נעלי הזהב, שם עליהם ערדליים ויצא לרחוב.
התכסו הערדליים בוץ ואיש לא נתן למלך כבוד.
שוב ישבו חכמי חלם שבעה ימים ושבעה לילות, והחליטו לעשות חורים בערדליים, שהזהב יציץ מהם.
יצא המלך לרחוב, הבוץ נכנס דרך החורים וכסה על הזהב, ואיש לא עשה למלך כבוד.
שוב התכנסו החכמים, והחליטו לסתום את החורים בקש.
ומאז, אם תראו ברחוב מישהו נועל נעלי זהב, ועליהם ערדליים עם חורים סתומים בקש - תדעו שזה המלך של חלם.
|
|
|
|