סיפורים ומשלים
סיפור על קופים
=====================================================
איך מתמודדים עם כשלון
מדענים עשו ניסוי בחמישה קופים.
הכניסו לתוך כלוב סולם, והניחו עליו כמה בננות.
לאחר מכן, הכניסו לתוך הכלוב 5 קופים.
בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, המדענים השפריצו על הקופים האחרים זרם מים קרים בעזרת צינור.
דבר זה גרם לכך שבכל פעם שאחד הקופים העז לנסות לעלות על הסולם,
הוא קיבל מכות מהקופים האחרים.
לאחר זמן מה, אף אחד מהקופים לא העז לעלות על הסולם, למרות הפיתוי הרב.
שדרוג הניסוי
ואז המדענים החליטו לשדרג את הניסוי. הם הוציאו את אחד הקופים מהכלוב, ובמקומו הכניסו קוף אחר.
כמובן שהוא מיד ניסה לעלות על הסולם על מנת להגיע לבננות.
באותו רגע, הוא קיבל מכות מהקופים הוותיקים.
לאחר כמה נסיונות, הוא החליט שלא לנסות יותר,למרות שלא הבין את הסיבה למכות, ולא
הבין מדוע איש אינו נוגע בבננות.
למחרת החליפו המדענים קוף ותיק אחר עם קוף חדש.
שוב אותו סיפור חזר על עצמו. ברגע שהקוף החדש ניסה לטפס על הסולם, כל הקופים
האחרים הרביצו לו, ולכן הוא ויתר על הבננות.
וכך גם עם הקוף השלישי, הרביעי והחמישי.
הקבוצה החדשה
משלא נותר אף קוף וותיק בקבוצה (תזכורת: הוותיקים הם היחידים שקיבלו שפריץ מים קרים),
ניסו המדענים להחליף את אחד הקופים החדשים עם קוף אחר.
ושוב, הקוף קיבל מכות ברגע שניסה לטפס על הסולם, על מנת להגיע לבננות.
אם היו שואלים את הקופים מדוע הם עשו זאת, הם היו עונים:
"אינני יודע, אבל כך נעשים פה הדברים ".
מוסר השכל
אם במקום עבודתך דברים נעשים בצורה מסוימת, ואינך מבין את הסיבה,
מוטב שתחקור ותנסה להבין מדוע זה נעשה כך. תגדיל ראש. אולי
אתה תהיה זה שיעשה שינוי חשוב. מי יודע, אולי גם תתוגמל על כך.
מה שחשוב, אל תעשה דברים רק בגלל שאחרים עושים אותם.
=====================================================
איך מתמודדים עם כשלון
המרצה באוניברסיטה כמעט בכה -
רמת הסטודנטים היא כה נמוכה
ולגמרי ברור מה מקור הביזיון -
הרי לא מכינים אותם כראוי בתיכון.
איך ניתן איתם משהו לעשות,
אמרו המורות בתיכון כעוסות
הבעיה נעוצה בשלב המקדים
בחטיבת הביניים, שם בכלל לא מלמדים.
הרימו מורי החטיבה גבה,
דבר כזה עוד לא היה
אפילו מיומנויות יסוד לא הקנו לילדים
אז מה בעצם ביסודי עושים?
אמרה המורה בביה"ס היסודי:
תלמיד כה חלש לא ראיתי מעודי
את האשם יש לתלות
כמובן - בגננות.
והגננת? היא אמרה כך:
איזה מין ילד לא מחונך
נו, ולמה כבר אפשר לצפות
אם יש לו אמא שכזאת.
והאמא אמרה - ילד כה חסר ישע,
זה פחות או יותר גובל בפשע,
אבל עם אבא כאביו אין עצה
ולא פלא שכך הוא יצא.
נאנח לבסוף האב -
אלי, הוי אלי
אני בכלל לא בטוח שהפרחח הוא שלי.
נאמנות לחברים - סיפור עם מוסר השכל
איש וכלבו מתו ועלו לשמיים. הם הלכו בדרך האבנים המשתלבות מזהב…
במעלה גבעה לפניהם ראו שער מדהים עשוי כולו מפנינה, זוהר באור השמש.
כשהגיעו לשער ראו אדם יושב בפתח.
"סליחה" בעל הכלב אמר, "היכן אנו נמצאים?" - "בגן עדן", ענה האיש.
"אפשר לקבל כוס מים ?" שאל בעל הכלב.
"בודאי" ענה השומר בפתח "היכנס ואדאג שיביאו לך מים צוננים".
"האם החבר שלי יכול להיכנס גם הוא ?" שאל המבקר.
"אני מצטער" ענה השומר, "איננו מאפשרים לחיות מחמד להיכנס".
האיש החליט לוותר על המים. הוא קרא לכלבו והם המשיכו ללכת.
הדרך הפכה להיות דרך עפר והם הגיעו לשער עץ שעמד בדרך ללא כל גדר סביבו.
מעבר לשער עמד איש שנשען על עץ וקרא ספר.
"סליחה" קרא לו המבקר "יש פה מים?"
"בטח היכנסו" ענה לו האיש.
הם עברו את השער וניגשו לברז המים ושתו כאוות נפשם.
"תודה – מה זה המקום הזה ?" שאל המבקר.
"גן עדן" ענה לו האיש.
"זה מאוד מבלבל" המבקר אמר, "האיש שפגשנו קודם אמר לנו ששם זה גן עדן"
"אתה מתכוון לרחוב המוזהב עם שער הפנינה? לא. שם זה גיהינום".
"ולא איכפת לכם שמשתמשים בשם שלכם שם ?" התפלא בעל הכלב.
"לא" ענה לו האיש "אנחנו רק שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלה שמוכנים להשאיר את החברים שלהם בחוץ".
בחלום ראיתי את אלוהים.
"הכנס" אמר אלוהים, "אז אתה רוצה לראיין אותי ?"
"אם יש לך זמן עבורי" עניתי.
אלוהים חייך וענה:
"זמני הוא הנצח, ויש לי זמן לכל דבר. מה היה בדעתך לשאול אותי ?"
"מה מפתיע אותך יותר מכל דבר אחר בבני האדם ?"
ואלוהים ענה :
"משעמם להם להיות ילדים, והם ממהרים להיות גדולים,
ואז, הם רוצים לחזור ולהיות שוב ילדים.
הם מאבדים את בריאותם על מנת להרוויח כסף,
ובסוף הם מאבדים את כספם על מנת להחזיר את בריאותם.
הם חושבים ללא הרף.
בדאגה על עתידם, הם שוכחים את ההווה
וכך אינם חיים, לא בהווה ולא בעתיד.
הם חיים כאילו לעולם לא ימותו
והם מתים כאילו מעולם לא היו בחיים."
אלוהים לקח את ידיי בידיו וישבנו בשקט זמן מה, ואז שאלתי :
"כהורה, מהם השיעורים שהיית רוצה שהם ילמדו ?"
ואלוהים ענה עם חיוך :
"שילמדו שהדברים שיקרים בחיים אינם הדברים השייכים לנו,
אלא האנשים האהובים עלינו.
שילמדו שזה לא טוב להשוות את עצמינו לאחרים.
כל אחד יוערך על בסיס ערכו הוא ולא בהשוואה לקבוצה כלשהי.
שילמדו שהאדם העשיר אינו זה שיש לו הכי הרבה, אלא זה שצריך הכי מעט.
שילמדו שלוקח דקות ספורות לפגוע באדם אהוב,
ולוקח שנים רבות לרפא פגיעות אלה.
שילמדו לסלוח על ידי תרגול הסליחה.
שילמדו שישנם אנשים האוהבים אותם עד מאוד ,
אולם אינם יודעים כיצד להביע את רגשותיהם.
שילמדו שכסף יכול לקנות הכל מלבד שמחה.
שילמדו ששני אנשים יכולים להתבונן באותו דבר ולראותו שונה בתכלית.
שילמדו שחבר אמיתי הוא זה שיודע הכל אודותיהם
ובכל זאת אוהב אותם.
שילמדו שלא תמיד מספיק לזכות בסליחתם של אחרים,
אלא חשוב לסלוח גם לעצמנו."
ישבתי שם זמן רב ונהניתי מהחוויה.
הודיתי לו על זמנו וכל מה שעשה עבורי ועבור משפחתי והוא השיב :
"ברוך הבא, אני כאן 24 שעות ביממה. כל מה שאתה צריך זה לשאול ואני אענה."
אנשים ישכחו מה שאמרת, אנשים ישכחו מה שעשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו
כיצד גרמת להם להרגיש..."
"הכנס" אמר אלוהים, "אז אתה רוצה לראיין אותי ?"
"אם יש לך זמן עבורי" עניתי.
אלוהים חייך וענה:
"זמני הוא הנצח, ויש לי זמן לכל דבר. מה היה בדעתך לשאול אותי ?"
"מה מפתיע אותך יותר מכל דבר אחר בבני האדם ?"
ואלוהים ענה :
"משעמם להם להיות ילדים, והם ממהרים להיות גדולים,
ואז, הם רוצים לחזור ולהיות שוב ילדים.
הם מאבדים את בריאותם על מנת להרוויח כסף,
ובסוף הם מאבדים את כספם על מנת להחזיר את בריאותם.
הם חושבים ללא הרף.
בדאגה על עתידם, הם שוכחים את ההווה
וכך אינם חיים, לא בהווה ולא בעתיד.
הם חיים כאילו לעולם לא ימותו
והם מתים כאילו מעולם לא היו בחיים."
אלוהים לקח את ידיי בידיו וישבנו בשקט זמן מה, ואז שאלתי :
"כהורה, מהם השיעורים שהיית רוצה שהם ילמדו ?"
ואלוהים ענה עם חיוך :
"שילמדו שהדברים שיקרים בחיים אינם הדברים השייכים לנו,
אלא האנשים האהובים עלינו.
שילמדו שזה לא טוב להשוות את עצמינו לאחרים.
כל אחד יוערך על בסיס ערכו הוא ולא בהשוואה לקבוצה כלשהי.
שילמדו שהאדם העשיר אינו זה שיש לו הכי הרבה, אלא זה שצריך הכי מעט.
שילמדו שלוקח דקות ספורות לפגוע באדם אהוב,
ולוקח שנים רבות לרפא פגיעות אלה.
שילמדו לסלוח על ידי תרגול הסליחה.
שילמדו שישנם אנשים האוהבים אותם עד מאוד ,
אולם אינם יודעים כיצד להביע את רגשותיהם.
שילמדו שכסף יכול לקנות הכל מלבד שמחה.
שילמדו ששני אנשים יכולים להתבונן באותו דבר ולראותו שונה בתכלית.
שילמדו שחבר אמיתי הוא זה שיודע הכל אודותיהם
ובכל זאת אוהב אותם.
שילמדו שלא תמיד מספיק לזכות בסליחתם של אחרים,
אלא חשוב לסלוח גם לעצמנו."
ישבתי שם זמן רב ונהניתי מהחוויה.
הודיתי לו על זמנו וכל מה שעשה עבורי ועבור משפחתי והוא השיב :
"ברוך הבא, אני כאן 24 שעות ביממה. כל מה שאתה צריך זה לשאול ואני אענה."
אנשים ישכחו מה שאמרת, אנשים ישכחו מה שעשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו
כיצד גרמת להם להרגיש..."
|
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
| ||