עץ אפרים האתר האלטרנטיבי סיפורים ומשלים
 

סיפורים ומשלים

סיפור על קופים

מדענים עשו ניסוי בחמישה קופים.
הכניסו לתוך כלוב סולם, והניחו עליו כמה בננות.
לאחר מכן, הכניסו לתוך הכלוב 5 קופים.
בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, המדענים השפריצו על הקופים האחרים זרם מים קרים בעזרת צינור.
דבר זה גרם לכך שבכל פעם שאחד הקופים העז לנסות לעלות על הסולם,
הוא קיבל מכות מהקופים האחרים.
לאחר זמן מה, אף אחד מהקופים לא העז לעלות על הסולם, למרות הפיתוי הרב.

שדרוג הניסוי

ואז המדענים החליטו לשדרג את הניסוי. הם הוציאו את אחד הקופים מהכלוב, ובמקומו הכניסו קוף אחר.
כמובן שהוא מיד ניסה לעלות על הסולם על מנת להגיע לבננות.
באותו רגע, הוא קיבל מכות מהקופים הוותיקים.
לאחר כמה נסיונות, הוא החליט שלא לנסות יותר,למרות שלא הבין את הסיבה למכות, ולא
הבין מדוע איש אינו נוגע בבננות.
 
למחרת החליפו המדענים קוף ותיק אחר עם קוף חדש.
שוב אותו סיפור חזר על עצמו. ברגע שהקוף החדש ניסה לטפס על הסולם, כל הקופים
האחרים הרביצו לו, ולכן הוא ויתר על הבננות.
וכך גם עם הקוף השלישי, הרביעי והחמישי.

הקבוצה החדשה

משלא נותר אף קוף וותיק בקבוצה (תזכורת: הוותיקים הם היחידים שקיבלו שפריץ מים קרים),
ניסו המדענים להחליף את אחד הקופים החדשים עם קוף אחר.
ושוב, הקוף קיבל מכות ברגע שניסה לטפס על הסולם, על מנת להגיע לבננות.
 
 
אם היו שואלים את הקופים מדוע הם עשו זאת, הם היו עונים:
"אינני יודע, אבל כך נעשים פה הדברים ".
 

מוסר השכל

אם במקום עבודתך דברים נעשים בצורה מסוימת, ואינך מבין את הסיבה,
מוטב שתחקור ותנסה להבין מדוע זה נעשה כך. תגדיל ראש. אולי
אתה תהיה זה שיעשה שינוי חשוב. מי יודע, אולי גם תתוגמל על כך.
מה שחשוב, אל תעשה דברים רק בגלל שאחרים עושים אותם.
 





=====================================================
איך מתמודדים עם כשלון
 
המרצה באוניברסיטה כמעט בכה -
רמת הסטודנטים היא כה נמוכה
ולגמרי ברור מה מקור הביזיון -
הרי לא מכינים אותם כראוי בתיכון.
איך ניתן איתם משהו לעשות,
אמרו המורות בתיכון כעוסות
הבעיה נעוצה בשלב המקדים
בחטיבת הביניים, שם בכלל לא מלמדים.
הרימו מורי החטיבה גבה,
דבר כזה עוד לא היה
אפילו מיומנויות יסוד לא הקנו לילדים
אז מה בעצם ביסודי עושים?
אמרה המורה בביה"ס היסודי:
תלמיד כה חלש לא ראיתי מעודי
את האשם יש לתלות
כמובן - בגננות.
והגננת? היא אמרה כך:
איזה מין ילד לא מחונך
נו, ולמה כבר אפשר לצפות
אם יש לו אמא שכזאת.
והאמא אמרה - ילד כה חסר ישע,
זה פחות או יותר גובל בפשע,
אבל עם אבא כאביו אין עצה
ולא פלא שכך הוא יצא.
נאנח לבסוף האב -
אלי, הוי אלי
אני בכלל לא בטוח שהפרחח הוא שלי.
 



נאמנות לחברים - סיפור עם מוסר השכל

איש וכלבו מתו ועלו לשמיים. הם הלכו בדרך האבנים המשתלבות מזהב…
במעלה גבעה לפניהם ראו שער מדהים עשוי כולו מפנינה, זוהר באור השמש.
כשהגיעו לשער ראו אדם יושב בפתח.
"סליחה" בעל הכלב אמר, "היכן אנו נמצאים?" - "בגן עדן", ענה האיש.
"אפשר לקבל כוס מים ?" שאל בעל הכלב.
"בודאי" ענה השומר בפתח "היכנס ואדאג שיביאו לך מים צוננים".
"האם החבר שלי יכול להיכנס גם הוא ?" שאל המבקר.
"אני מצטער" ענה השומר, "איננו מאפשרים לחיות מחמד להיכנס".
האיש החליט לוותר על המים. הוא קרא לכלבו והם המשיכו ללכת.
הדרך הפכה להיות דרך עפר והם הגיעו לשער עץ שעמד בדרך ללא כל גדר סביבו.
מעבר לשער עמד איש שנשען על עץ וקרא ספר.
"סליחה" קרא לו המבקר "יש פה מים?"
"בטח היכנסו" ענה לו האיש.
הם עברו את השער וניגשו לברז המים ושתו כאוות נפשם.
"תודה – מה זה המקום הזה ?" שאל המבקר.
"גן עדן" ענה לו האיש.
"זה מאוד מבלבל" המבקר אמר, "האיש שפגשנו קודם אמר לנו ששם זה גן עדן"
"אתה מתכוון לרחוב המוזהב עם שער הפנינה? לא. שם זה גיהינום".
"ולא איכפת לכם שמשתמשים בשם שלכם שם ?" התפלא בעל הכלב.
"לא" ענה לו האיש "אנחנו רק שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלה שמוכנים להשאיר את החברים שלהם בחוץ".
 

 

בחלום ראיתי את אלוהים.

"הכנס" אמר אלוהים, "אז אתה רוצה לראיין אותי ?"
"אם יש לך זמן עבורי" עניתי.

אלוהים חייך וענה:
"זמני הוא הנצח, ויש לי זמן לכל דבר. מה היה בדעתך לשאול אותי ?"

"מה מפתיע אותך יותר מכל דבר אחר בבני האדם ?"

ואלוהים ענה :
"משעמם להם להיות ילדים, והם ממהרים להיות גדולים,
ואז, הם רוצים לחזור ולהיות שוב ילדים.
הם מאבדים את בריאותם על מנת להרוויח כסף,
ובסוף הם מאבדים את כספם על מנת להחזיר את בריאותם.
הם חושבים ללא הרף.
בדאגה על עתידם, הם שוכחים את ההווה
וכך אינם חיים, לא בהווה ולא בעתיד.
הם חיים כאילו לעולם לא ימותו
והם מתים כאילו מעולם לא היו בחיים."

אלוהים לקח את ידיי בידיו וישבנו בשקט זמן מה, ואז שאלתי :
"כהורה, מהם השיעורים שהיית רוצה שהם ילמדו ?"

ואלוהים ענה עם חיוך :
"שילמדו שהדברים שיקרים בחיים אינם הדברים השייכים לנו,
אלא האנשים האהובים עלינו.
שילמדו שזה לא טוב להשוות את עצמינו לאחרים.
כל אחד יוערך על בסיס ערכו הוא ולא בהשוואה לקבוצה כלשהי.
שילמדו שהאדם העשיר אינו זה שיש לו הכי הרבה, אלא זה שצריך הכי מעט.
שילמדו שלוקח דקות ספורות לפגוע באדם אהוב,
ולוקח שנים רבות לרפא פגיעות אלה.
שילמדו לסלוח על ידי תרגול הסליחה.
שילמדו שישנם אנשים האוהבים אותם עד מאוד ,
אולם אינם יודעים כיצד להביע את רגשותיהם.
שילמדו שכסף יכול לקנות הכל מלבד שמחה.
שילמדו ששני אנשים יכולים להתבונן באותו דבר ולראותו שונה בתכלית.
שילמדו שחבר אמיתי הוא זה שיודע הכל אודותיהם
ובכל זאת אוהב אותם.
שילמדו שלא תמיד מספיק לזכות בסליחתם של אחרים,
אלא חשוב לסלוח גם לעצמנו."

ישבתי שם זמן רב ונהניתי מהחוויה.
הודיתי לו על זמנו וכל מה שעשה עבורי ועבור משפחתי והוא השיב :
"ברוך הבא, אני כאן 24 שעות ביממה. כל מה שאתה צריך זה לשאול ואני אענה."
אנשים ישכחו מה שאמרת, אנשים ישכחו מה שעשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו
כיצד גרמת להם להרגיש..."






-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מה שביקש הבעל אתמול בלילה
 

לאיש אחד נמאס מהמצב בו הוא צריך כל יום ללכת לעבודה
בעוד אשתו נשארת כל היום בבית. זה ממש לא הוגן, שרק אני אהיה
זה שעובד כל כך קשה! הייתי רוצה שפעם אחת היא תרגיש מה זה
לצאת ולעבוד בחוץ... שתבין מה עובר עלי בעבודה הנוראית שלי!!

בלילה, לפני שהלך לישון התפלל לאלוהים: "או, אלוהים הכל יכול,
בבקשה בבקשה עשה משהו שאני ואשתי נתחלף בתפקידים ולו רק
ליום אחד! שהיא תוכל לחוות את מה שאני חווה כל יום! ואני אשאר
בבית במקומה ואבלה את כל היום בנעימים..!"

עם תפילה זו על שפתיו שקע האיש בשינה עמוקה. אלוהים, רחום
וחנון, ומשתדל למלא את בקשותיהם של מאמיניו איפה שאפשר
דאג להחליף בין הבעל והאישה.. בבוקר, כשהתעורר הבעל, הוא מצא
עצמו בגופה של אשתו, ואילו היא התעוררה בדמותו.

הבעל קם, הכין ארוחת בוקר, העיר את הילדים, הכין להם סנדוויצ'ים
לבית הספר, דאג שיאכלו את ארוחת הבוקר שהכין להם, הסיע אותם
לבית הספר, חזר הביתה ואסף כביסה מלוכלכת מכל החדרים, שם
מכונת כביסה ורץ לבנק למשוך כסף כדי לשלם את חשבונות הטלפון
והחשמל. משם הלך לדואר, שילם את החשבונות, ומשם המשיך
לסופרמרקט כדי לקנות מצרכים לארוחת הערב. חזר הביתה, סידר
את המצרכים במזווה ובמקרר, והעביר את הכביסה למייבש. כשגמר
לנקות את קופסת החול של החתול ולרחוץ את הכלב, הייתה השעה
כבר אחרי אחת בצהרים. הוא עלה לחדרי השינה וסידר את המיטות,
שאב אבק וטאטא ושטף את רצפת המטבח. ניקה את בתי השימוש
והאמבטיות, וקיפל את הכביסה שבינתיים כבר התייבשה ושם לכל
אחד את הבגדים בארון. אחר כך נהג מהר לבית הספר ולגן כדי
להספיק להוציא את הילדים בזמן ולהסיעם הביתה. בדרך הביתה
נאלץ להתערב בויכוחים ביניהם ולהשתיק אותם, לגעור באחד
להעניש את השני ולנחם את השלישי הבוכה. אחר כך ישב עם
הילדים על שיעורי הבית שלהם, ובמקביל העמיד את קרש הגיהוץ
והמגהץ כדי לגהץ את מה שיצא מהכביסה והיה זקוק לגיהוץ. בערך
בארבע וחצי, הוא התחיל לקלוף תפוחי אדמה לארוחת הערב ולשטוף
ירקות להכנת הסלט. הוא ניקה את העוף והכין לו רוטב מתאים כדי
להכניסו לתנור. אחרי ארוחת הערב הוא ניקה את השולחן, הכניס
כלים למדיח, רחץ את הילדים והשכיב אותם לישון אחרי שסיפר לכל
אחד מהם סיפור בנפרד. בעשר בלילה הוא כבר היה כל כך סחוט
שבקושי הצליח לגרור את עצמו למקלחת ולמיטה. וגם בכך לא נגמר
היום שלו, כי עוד ציפו ממנו לעשות אהבה, והוא לא התנגד והצליח
לעבור גם את זה מבלי להשמיע אף תלונה.

למחרת בבוקר, איך שהוא התעורר ומצא את עצמו עדיין בגוף של
האישה, פנה מיד לאלוהים בתחינה ואמר לו: "אלוהים היקר, תעזור
לי. אני לא יודע מה חשבתי על אשתי לפני כן, אבל עכשיו שראיתי מה
היא עוברת כל יום, אני מסיר את הכובע בפניה. רוצה לחזור להיות
אני עצמי למרות כל הקשיים שיש לי בעבודה, כי זה כלום לעומת
הקושי שלה יש כאן בבית. בבקשה תחליף בינינו שוב."

אלוהים, רחום וחנון, מוכן תמיד להיעתר לבקשות של מאמיניו, עד
כמה שניתן, ענה לו: "בני, אני שמח שלמדת את השיעור שלך, ואני
אשמח להחזיר את המצב לקדמותו. אבל אתה תצטרך לחכות תשעה
חודשים, כי אתמול בלילה נכנסת להריון... "


 
אלוהים 

פרופסור באוניברסיטה הציג שאלה לסטודנטים שלו:<BR>'האם כל מה שקיים נברא ע'י אלוהים?'<BR><BR>אחד הסטודנטים עונה באומץ:'כן,נברא ע'י אלוהים.'<BR><BR>'אלוהים ברא הכל?',שאל הפרופסור.<BR><BR>'כן,אדוני',ענה הסטודנט.<BR><BR>הפרופסור שאל:<BR>'אם אלוהים ברא הכל, משמעות הדבר שהוא ברא רוע מאחר והרוע קיים.<BR>בהתאם לעקרון שהמעשים שלנו מגדירים אותנו עצמנו,האלוהים הוא רוע.' <BR><BR>הסטודנט השתתק בשמעו את תשובה זו.<BR><BR>הפרופ' היה מאוד מרוצה מעצמו. הוא התרברב בפני התלמידים שלו <BR>שהוכיח שאלוהים הוא מיתוס.<BR><BR>סטודנט אחר הרים את ידו ואמר:<BR>'אני יכול להציג שאלה?'<BR><BR>'כמובן', ענה הפרופ'.<BR>הסטודנט קם ושאל: 'האם קיים קור?'<BR><BR>'איזו שאלה? מעולם לא היה לך קר?' הסטודנטים צחקו על שאלתו של האיש הצעיר.<BR><BR>האיש הצעיר ענה: 'למעשה, אדוני, הקור לא קיים. <BR>בהתאם לחוקי הפיזיקה, מה שאנחנו מחשיבים כקור, מהווה למעשה חוסר חום.<BR>כל חומר בטמפ' 0 מעלות צלזיוס הופך להיות לא פעיל. קור לא קיים,<BR>אנו יצרנו מילה זו כדי לתאר מה אנו מרגישים בהיעדר חום.'<BR><BR>הסטודנט המשיך: 'פרופסור, האם קיים חושך?'.<BR>הפרופ' ענה: 'כמובן שקיים'.<BR><BR>הסטודנט ענה: 'אתה שוב לא צודק. החושך אינו קיים. <BR>החושך הוא למעשה חוסר אור.אנו יכולים לחקור את האור, אך לא את החושך. <BR>אני יכולים להשתמש במנסרה של ניוטון ולפרק את האור הלבן להרבה צבעים,<BR>ולחקור אורכי גל של כל צבע, אך אנו לא יכולים למדוד את החושך.<BR>אתה לא יכול לדעת כמה חשוך חלל כלשהו,אתה מודד את כמות האור הקיים.הלא כן?<BR>חושך הוא מושג שהאדם משתמש לתאר מה קורה בהעדר אור.'<BR><BR>בסופו של דבר שאל האיש הצעיר את הפרופ':<BR>'אדוני, האם קיים רוע?'<BR><BR>הפעם, ענה הפרופ' בחוסר ביטחון: 'כמובן, כפי שכבר אמרתי, אנו רואים אותו כל יום.<BR>אכזריות בין אנשים, המון מעשי פשע ואונס בכל העולם.<BR>דברים אלא הן שום דבר אחר מאשר דוגמאות של רוע'.<BR><BR>על זה ענה הסטודנט: 'רוע לא קיים, אדוני, או לפחות אינו קיים בפני עצמו.<BR>רוע הוא היעדר אלוהים. הוא דומה לחושך ולקור. מילה שנוצרה ע'י האדם כדי לתאר את היעדר האלוהים.<BR>רוע הוא לא אמונה ואהבה..<BR><BR>הפרופסור השתתק והתיישב.<BR> <BR>שמו של הסטודנט הצעיר היה אלברט אינשטיין.<BR>
פרופסור באוניברסיטה הציג שאלה לסטודנטים שלו:
'האם כל מה שקיים נברא ע'י אלוהים?'

אחד הסטודנטים עונה באומץ:'כן,נברא ע'י אלוהים.'

'אלוהים ברא הכל?',שאל הפרופסור.

'כן,אדוני',ענה הסטודנט.

הפרופסור שאל:
'אם אלוהים ברא הכל, משמעות הדבר שהוא ברא רוע מאחר והרוע קיים.
בהתאם לעקרון שהמעשים שלנו מגדירים אותנו עצמנו,האלוהים הוא רוע.'

הסטודנט השתתק בשמעו את תשובה זו.

הפרופ' היה מאוד מרוצה מעצמו. הוא התרברב בפני התלמידים שלו
שהוכיח שאלוהים הוא מיתוס.

סטודנט אחר הרים את ידו ואמר:
'אני יכול להציג שאלה?'

'כמובן', ענה הפרופ'.
הסטודנט קם ושאל: 'האם קיים קור?'

'איזו שאלה? מעולם לא היה לך קר?' הסטודנטים צחקו על שאלתו של האיש הצעיר.

האיש הצעיר ענה: 'למעשה, אדוני, הקור לא קיים.
בהתאם לחוקי הפיזיקה, מה שאנחנו מחשיבים כקור, מהווה למעשה חוסר חום.
כל חומר בטמפ' 0 מעלות צלזיוס הופך להיות לא פעיל. קור לא קיים,
אנו יצרנו מילה זו כדי לתאר מה אנו מרגישים בהיעדר חום.'

הסטודנט המשיך: 'פרופסור, האם קיים חושך?'.
הפרופ' ענה: 'כמובן שקיים'.

הסטודנט ענה: 'אתה שוב לא צודק. החושך אינו קיים.
החושך הוא למעשה חוסר אור.אנו יכולים לחקור את האור, אך לא את החושך.
אני יכולים להשתמש במנסרה של ניוטון ולפרק את האור הלבן להרבה צבעים,
ולחקור אורכי גל של כל צבע, אך אנו לא יכולים למדוד את החושך.
אתה לא יכול לדעת כמה חשוך חלל כלשהו,אתה מודד את כמות האור הקיים.הלא כן?
חושך הוא מושג שהאדם משתמש לתאר מה קורה בהעדר אור.'

בסופו של דבר שאל האיש הצעיר את הפרופ':
'אדוני, האם קיים רוע?'

הפעם, ענה הפרופ' בחוסר ביטחון: 'כמובן, כפי שכבר אמרתי, אנו רואים אותו כל יום.
אכזריות בין אנשים, המון מעשי פשע ואונס בכל העולם.
דברים אלא הן שום דבר אחר מאשר דוגמאות של רוע'.

על זה ענה הסטודנט: 'רוע לא קיים, אדוני, או לפחות אינו קיים בפני עצמו.
רוע הוא היעדר אלוהים. הוא דומה לחושך ולקור. מילה שנוצרה ע'י האדם כדי לתאר את היעדר האלוהים.
רוע הוא לא אמונה ואהבה..

הפרופסור השתתק והתיישב.

שמו של הסטודנט הצעיר היה אלברט אינשטיין.

 ==========================================================================

נאמנות לחברים - סיפור עם מוסר השכל

איש וכלבו מתו ועלו לשמיים. הם הלכו בדרך האבנים המשתלבות מזהב…
במעלה גבעה לפניהם ראו שער מדהים עשוי כולו מפנינה, זוהר באור השמש.
כשהגיעו לשער ראו אדם יושב בפתח.
"סליחה" בעל הכלב אמר, "היכן אנו נמצאים?" - "בגן עדן", ענה האיש.
"אפשר לקבל כוס מים ?" שאל בעל הכלב.
"בודאי" ענה השומר בפתח "היכנס ואדאג שיביאו לך מים צוננים".
"האם החבר שלי יכול להיכנס גם הוא ?" שאל המבקר.
"אני מצטער" ענה השומר, "איננו מאפשרים לחיות מחמד להיכנס".
האיש החליט לוותר על המים. הוא קרא לכלבו והם המשיכו ללכת.
הדרך הפכה להיות דרך עפר והם הגיעו לשער עץ שעמד בדרך ללא כל גדר סביבו.
מעבר לשער עמד איש שנשען על עץ וקרא ספר.
"סליחה" קרא לו המבקר "יש פה מים?"
"בטח היכנסו" ענה לו האיש.
הם עברו את השער וניגשו לברז המים ושתו כאוות נפשם.
"תודה – מה זה המקום הזה ?" שאל המבקר.
"גן עדן" ענה לו האיש.
"זה מאוד מבלבל" המבקר אמר, "האיש שפגשנו קודם אמר לנו ששם זה גן עדן"
"אתה מתכוון לרחוב המוזהב עם שער הפנינה? לא. שם זה גיהינום".
"ולא איכפת לכם שמשתמשים בשם שלכם שם ?" התפלא בעל הכלב.
"לא" ענה לו האיש "אנחנו רק שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלה שמוכנים להשאיר את החברים שלהם בחוץ".
 

 
 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה